ההבדל בין אחד לאפס
אל "דארנא" התוודעתי בעקבות כתבה בעיתון לפני שנה וחצי. אחרי פגישה עם אודי התקבלתי כמתנדב -
עוזר במתמטיקה. ( לי עצמי יש בגרות בשלש יח' מתמטיקה, מלפני 34 שנים).
ב-"דארנא" - פגשתי ילדים שמשחקים במשחק בינארי של החיים שלהם - אפס או אחד.
ספור החיים שלהם מציב אותם כאפסים בעיני החברה וגרוע בכך – בעיניהם עצמם.
נערים בעלי פיוז קצר עם תווית של " עבריינים אלימים " העושים את דרכם בבטחה אל עבר בית הכלא – האוניברסיטה של הפשע מיד לכשיחצו את גיל האחריות הפלילית .
לכשיגיעו לכלא - 70% מהילדים האלה ( שכבר יהיו ברי ענישה) לא יצליחו לצאת ממעגל החיים הפלילי על אף הפוטנציאל האדיר שיש להם. (אני יכול להעיד ממקור ראשון ).
בקיצור – אפסים, כאלה שמהווים נטל על החברה, שמבינים רק כוח, חסרי תקנה " עשבים שוטים" "שולי החברה" – "ילדים שקל לשנוא" – הגדרה של תומר בוהדנה שזעזעה אותנו , המתנדבים בנכונותה הכואבת.
אני בחרתי להסתכל על " המשחק הזה" כ-"משחק סכום אפס".
אם אצליח עם ילד אחד באלמנט אחד, פעם אחת , להפוך את ה-"אפס" – ל-"אחד" , ולו רק לזמן קצר – הילד הרוויח " זמן איכות" תדמיתי עצמי – "יש לי משהו, אני לא אפס " וסביבתו מרוויחה פעמיים.
בזמן הזה – הוא לא נטל – לא על עצמו, לא על חבריו ולא על החברה. יש לו ערך, והפלא ופלא – בזמן הזה (עוד קצת לאחריו) הוא הפך מילד ש-"צורך אנרגיה" – לילד ש-"נותן אנרגיה", לאדם טוב מועיל ומיטיב – פשוט כך. "משחק סכום אפס". מי שקבל חיבוק מנער ב- דארנא - מבין את עוצמת ההישג.
לי, רכזת ההוראה, שבצה אותי לעבודה פרטנית במתמטיקה עם ילדים שלא הצליחו להגיע לתעודה של 10 שנות לימוד (כי הילדים שמתאימים ל-4 ו-5 יחידות משאירים לי אבק ...)
זו , בעיני, התעודה שהופכת את הילד מ- "אפס" – ( " אפס" ביד ו"אפס " בראש) ל-"אחד".
"תעודה מוכרת", תחנה ראשונה , קרובה ואפשרית.
וכך - פעם בשבוע יש לי אתגר אמיתי – כזה שממש עושה שינוי ( לפחות עבורי ) .
אם זה ילד שפיתח אנטי אדיר נגד משוואות ( "הX לא בא לי טוב, אבל N זה סבבה" ) , ילד שלא הבין מה זה "שטח" – עד שלא מדדנו , ברגל, את השטח של החצר ב-דארנא, או ילד מבריק שרק הגיע ל-דארנא ולא היה מוכן לשמוע מלימודים. " אני יכול ללמד אותך !" – "אז קדימה, נהפוך תפקידים, אתה תלמד אותי..". ופייר – הוא באמת יכול ללמד אותי ( יש לי שלש יחידות, זוכרים ?) – איזה כייף.
אני קורא להם – " ילדי אש" – אנרגטיים , מהירי מחשבה, ולעיתים קרובות ( מידי) מהירי חימה אבל עם לב ענק וחם שלפעמים "שורף" את סביבתו הקרובה.
נכון, לא קל תמיד לשמוע את הילדים אפילו בתקשורת בינם לבין עצמם או מול הצוות , אם היה קל ונעים, לא הם ולא אנחנו היינו ב-דארנא.
אולם המדהים הוא שלעולם, אף פעם – לא משנה מה – לא ינהגו הנערים בחוסר כבוד , בטח ובטח שלא – בשום סוג של אלימות כלפינו המתנדבים (לי אישית יש התערבות עם נער על "מי מנצח "– אבל אודי לא מרשה לנו ללכת מכות ...) – כי בניגוד לצוות ("שעושה עלינו כסף "- מי שישמע ) - " באמת באת ללמד אותי חשבון, ולא הלכת לעבודה ? – וואלה גבר ".
לא מקרי הוא – שנערים כל כך מיוחדים גרמו לקבוצת אנשים איכותיים להתקבץ סביבם, החל מתומר – שסיפור חייו מהווה השראה בערבי מתנדבים ( כבר היו שניים כאלה – כן יירבו) ויתר אנשי הבית.
אודי שמושך בכל החוטים , לי, רכזת ההוראה – שמג'נגלרת בין ילדי האש למתנדבים ( אי אפשר לסרב לה – ראו הוזהרתם) , ענבל – העובדת הסוציאלית ( משאת נפשו של כל נער – " פגישה עם ענבל") ,אהובה המורה למתמטיקה בעלת הסבלנות האינסופית ( התקילה אותי בסינוס וקוסינוס – לראשונה מאז ימי התיכון ...) , דודו אב הבית – (אתו היה לי העונג לבלות שלשה ימים כמלווה מסע הישרדות של הילדים ) מורן אם הבית , אורלי המבשלת , צוות המדריכים ובראשם אופיר, שחר ועמית שני ה-"ש.ש" שהצטרפו ( איזה נוער יש לנו WOW ) – קומפלקס של אנרגיה חיובית, נתינה אינסופית והמון תקווה.
בסוף הרשימה - המתנדבים
חלק גדול מהם פגשתי כבר בשני ערבים שתומר, אודי , ענבל , ו-לי ארגנו .
אנשים משכמם ומעלה , צנועים ,. כאלה שאני גאה להימנות יחד איתם על " המתנדבים של דארנא" – שחולקים סוד אחד גדול – אנחנו מקבלים מנערי האש של דארנא הרבה יותר ממה שאנחנו נותנים להם.
חוויות של אלון, מורה מתנדב בפנימיית "בית רועי"